<h1>ספר אוריין תליתאי — לרבינו דוד אבן יחייא פרק ד'</h1>
<h2>דף מו:</h2>
בסוג החלאים מנקב בפועל באונא כסדרן וכן בסירכא במין מינה ובה ר"ל ששתי ראשיה מחוברים יחד בריאה עצמה. וראשונה אביא ההלכה עם פירושיה. ושנית הדינים הפסוקים. אמר רבא הני תרתי אוני דסמיכי להדדי לית להו בדיקות' ה"מ שלא כסדרן אבל כסדרן היינו מקום רביתייהו וכשרה. ונמצא חלוף בפוסקים בהבנת מאמר רבא בג' חלקים הא' בידיעת כסדרן. הב' בהבנת טעמם באומרם היינו מקום רביתייהו. הג' באומרם כשרה אם הוא כשרה בבדיקה או בהחלט שלא בבדיקה. כסדרן ושלא כסדרן פרש"י כשנסרכו שתי אונות מאונא לאונא שאצלה כשרה. בין מחיתוך לחיתוך בין מגב לגב באיזה אופן שיהיה כיון שהסירכא באונות הדבוקות לא תתפרק הסירכא לעולם וזהו כסדרן וכל שאר הסירכות נקראות שלא כסדרן אפילו מאונא לאונא כיון שאינו מהאונה לאונה שאצלה. ורבים הקשו עליו ולכן הוסיפו בעלי התוספות שכסדרן נקבה מאונה לאונה שאצלה ובתנאי שיהיה בחיתוכם ואפילו שיהיה הסירכא באלכסון כשרה כיון שהיא מחיתוך לחיתוך. אבל מגב לחיתוך או מגב לגב או מחדוד לחיתוך אפי' מאונא לאונא שאצלה טרפה ונקראת שלא כסדרן. ורבינו חננאל החמיר עוד לטרוף אפילו מחיתוך לחיתוך אם ישאר פילוש או באלכסון שהכל נקרא שלא כסדרן לפי דעתו אלא מחיתוך לחיתוך בלי פילוש כלל. אלו השלשה דעות נמצאו בין המפרשים כסדרן ושלא כסדרן. וגם שנתחלפו בידיעת הפרטים הנכנסין תחת כסדרן הצד השוה שבהם שתחת אלו הב' תארים יכנסו כל טרפיות והכשריות שבריאה וכשרה. מקום רביתייהו י"ל ששוכבות זו על גב זו. פרשינן היינו רביתייהו ר"ל כל סירכא בא מחמת נקב קודם דאין סירכא בלא נקב קודם אליה והסירכא סותם הנקב וקים לן שקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וסופו ליסתר ולכן אמר רבא שגם שאלו השני הקרמות אמתיות שהסירכא נתהוה מחמת הליחה העבה היוצאת בפי הנקב ונקרשת שם וכבר קדמה נקב בפועל השני שקרום שעלה מחמת מכה בריאה סופו ליסתר עם כל זה באלו המקומות שהאומות סמוכות זו לזו לא תתפרד הסירכא לעולם והנקב יהיה לעולם סתום וכשרה. אבל בשאר המקומות המתוארים בשלא כסידרן תתפרד הסירכא וישאר נקב בפועל ולכן מטריפין אותה. ובעלי התוספות הכחישו ההקדמה הראשונה נאמר שהסירכא לא קדמה נקב. אלא היא אסורה מפני שעתידה להתפרד וישאר שם נקב לעתיד. וכל העומד לנקוב כנקוב דמי. ולכן במקומות המתוארים כסדרן לא תתפרק לעולם והוא אומרו מקום רביתייהו רוצה לומר שלא תתפרדו ובשלא כסדרן תתפרק ויהיה נקב בפועל לעתיד. והראב"ד והרב ר' יונה הרכיבו אלו השני פירושים. ואמרו שצדקו דברי רש"י במה שאמר שהסירכא מתהוה מחמת נקב בשלא כסדרן כי אז המקום רחב ואין סיבה להתהוות הסירכא אלא מצד נקב. ולכן כל שלא כסדרן טרפה מחמת ששם נקב בפועל. וכל נקב בפועל ראוי להטריף ואם תאמר הוא סתום כבר יש לנו [לומר] דכל קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ואמרו גם כן שצדקו דברי התוספות שהסירכא אינה מתילדת מחמת נקב בחלק המתואר כסידרן מפני שבאלו המקומות הסירכא במקום דחוק ומצד הדוחק נאסף שם ליחות מבחוץ ויתקרש ליחה עבה בסבת חום נוסף והסבה הפועלת שם הסירכא אינו נקב אלא חום חיצוני עם לחות והוא אומרו כסידרן היינו רביתייהו ותתילד שם סירכא בלי נקב לא מוקדם ולא מאוחר. ולכן היא כשרה. כשרה שאמר רבא כסדרן מהם אמרו כשרה על ידי בדיקה אם לא תבצבץ. וראייתם מה שאמר בשלא כסדרן לית להו בדיקותא נראה ששם לא יועיל אבל בכאן תועיל הבדיקה ואחרים פירשו שהיא כשרה בהחלט בלי בדיקה וכן דעת רבי נסים ז"ל. והאומה כשנסרכה מינה ובה אם יהיה לן דין מכסדרן להכשירה כמו האונות או נחמיר בה ואפילו מה שיהיה כסדרן להכשיר באונה יהיה בה טרפה כמו שכבר ידעת כי יש קולות באונא שאינם באומה. וכיון שהגמרא הזכיר זאת באונות אם ילמדו מזה האומות נמצא חילוף בין הפוסקים רבים מהם אסרו והחמירו שאין ראוי להכשיר באומה כשנסרכה לאונא והחמור לא ילמד קולא מהקל. אבל רש"י וכל הגאונים התירו האומה בנדון הזה גם כן. וכתב הרב אלברגילוני שהגאונים התירוה בכנופיא. ונמצא שהמנהג הישר לקרוא כסדרן מחתוך לחתוך ואפי' באלכסון ואפי' על ידי פילוש ויהיה כשרה כיון שהוא מקום החתוך ואפילו באומה ואינה צריכה בדיקה כי אפילו נקב בפועל במקום חתוכי דאוני הכשיר הרמב"ם כמו שכתב בפרק שביעי מהלכות שחיטה ואם נקבה במקום חתוכי דאוני שלה והוא המקום שרובצת עליו כשרה וגם כי זהו בבחינת הדופן נלמוד שגם כן מגין בשר הריאה עצמה לנקב אבל כל סירכא הבאה לחוץ מהחתוכים בין בפנים בין בורדה הכל שלא כסדרן וטרפה ולא נמצא לסירכות מזה המין כאשר היו שלא כסדרן תיקון כלל כיון שהן מחוברות בשני ראשיה בריאה שהוא מקום שהנקב פוסל שם אם לא יהיה החקירה לדעת אם היא סירכא כמו שכבר פירשתי כי הרירים וחטין דקים יש מי שחשב שאינה סירכא אבל כאשר יהיה סירכא מוחזקת כפי המפורשים או כפי המנהג אין לה היתר במין הזה אלא בכסדרן לבד.
